שינוי חשיבתי (קוגניטיבי) - התנהגותי

אני מאמינה שבאפשרותנו לא להפוך את הכאב לסבל.
כדי ליישם את העיקרון הזה אני נעזרת בבפסיכולוגיה הקוגניטיבית, לפיה אנו מגיבים לאירועים בהתאם לאופן בו אנו תופסים אותם:

אירוע ———> חשיבה (תפיסה מסוימת) ———> רגש ———> תגובה

בגישה הקוגניטיבית אנו נתפסים כבעלי יכולת בחירה ושליטה, אנו יכולים לבחור לתפוס את האירוע אחרת ולשנות את התנהגותנו. האירוע יכול להיות כל אירוע, אירוע קצר יחסית או אירוע מתמשך כמו כאב כרוני או מחלה כרונית. כאשר אנו תופסים את המחלה באופן שפוגע בהתמודדות שלנו עמה, כדאי לבחון תפיסות אפשריות שונות למחלה ולשנות את הדרך בה אנו תופסים אותה. שינוי זה יוביל לשינוי התנהגותי ויאפשר לנו להתמודד טוב יותר עם המחלה והכאב.

שינוי בתפיסת המחלה

במהלך המפגש עם הסובלים מכאב כרוני ומחלות כרוניות אני שואלת מספר שאלות:
מהם כאב כרוני ומחלה כרונית בעיניכם, מה משמעותם עבורכם? האם אתם מצליחים להתמודד איתם? עד כמה אתם מרגישים שאתם שולטים בהם - מצליחים לשכך את הכאב ולשפר את תסמיני המחלה? כיצד הכאב והמחלה הכרוניים משפיעים על חייכם? כיצד אתם תופסים ומתייחסים לעצמכם לאור העובדה שאתם חולים במחלה כרונית וסובלים מכאב כרוני? כיצד אתם רואים את עתידכם?
את התשובות - דפוסי החשיבה והאמונות הקשורות לכאב הכרוני והמחלה, אני וחנת ובודקת יחד עם הלקוחות. אני בודקת האם חשיבתם מעוגנת במציאות, האם היא מסתמכת על עובדות? האם היא הדרך היחידה בה אפשר לתפוס את המחלה והכאב הכרוניים ועד כמה היא מועילה בהתמודדות?

שינוי בתפיסה העצמית

לכל אחד מאיתנו יש דימוי עצמי - מערכת תפיסות על עצמנו: על תכונותינו הגופניות והאישיותיות, על יכולותינו וקשיינו בתחומים שונים ועל שאיפותיו וציפיותינו לעתיד. כשאנו חולים או הופכים למוגבלים הדימוי העצמי והערכה העצמית משתנים. לתמונה נכנסים צער, אבל, כעס ותסכול על מה שיכולנו או היינו צריכים להיות. חשוב להרגיש את כל הרגשות "השליליים" האלו, אבל בשלב כלשהו צריך להרפות ולקבל את המציאות. כמו שאנו מקבלים ומשלימים עם מגבלות אחרות שלנו, לדוגמא אנו משלימים עם העובדה שאנו לא אתלטים מצטיינים או גאונים במתמטיקה. אחרי שלב הקבלה וההשלמה אפשר לבחון אמונות ודעות אחרות שלנו לגבי עצמנו, ולשנות את תפיסתנו העצמית במקרה הצורך; ולטפח יכולות אחרות שלנו, שגורמות לנו להנאה, לסיפוק ולמשמעות. כל זאת, מבלי שנרגיש חסרי ערך ומבלי שנחשוב שהכל אבוד, כי לא הצלחנו לענות על ציפיותינו (וצפיות של אחרים) ולהיות מה שרצינו ושאפנו להיות.
חשוב לזכור שהכאב או המחלה לא גוזלים מאיתנו את הכל, על מחשבותינו, תפיסותינו והתנהגותנו יש לנו שליטה ואנו יכולים לנצלה כדי לשפר את התמודדותנו ואת איכות חיינו.